<h1>רבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון — ב"ק</h1>
<h2>דף כח:</h2>
[ב"ק ע"ט ע"ב] אין מגדלין בהמה דקה בא"י כול'. פירוש ביישוב, משום שרועין בשדות בני אדם וקא גזלי מרעייהו [ד]בני אינשא, ודורסין על הזרעים, דמזקי בשן ורגל. אבל בחוצה לארץ, דרובה גוים נינהו, לא חיישינן. אבל מגדלין בסוריא. דכיבוש יחיד היא. ומגדלין נמי במדברות של א"י. דליכא הזיקא. ואין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים. פירוש שדרך התרנגולין לנקר בכל מה שמוצאין. ומנקרות בשרצים והורגות אותן. ושמא יגררו מן השרץ בפה או ברגל ונוגעות בו בקדשים, ונמצאו הקדשים מיטמאין, שיש מוקדשים שנאכלים בכל העיר. וכן נמי לא יגדלו הכהנים תרנגולין בכל א"י מפני התרומה. כה"ג בתוספת ב"ק דנזיקין [פ"ח ה"ד], אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים, ואם יש לפניהם גינה או אשפה ה"ז מותר. מפרש בתוספת ב"ק דנזיקין [שם], מפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י, מפני שמביאין בהמה דקה מחו"ל לא"י, פירוש למה אסרו גידול בהמה דקה בארץ, ולא אסרו גידול בהמה גסה, (וכן) [שהרי כן] רועה זו כמו זו, ודורסת ברגל, ויותר [ממנה], וגזילן שוה. מפני שאפשר בלא גידול בהמה דקה, שהטבחים והרוצה לאכול במשתה בנו יכול להביא ולשחוט, שאין זה צורך כל השעות. אבל בהמה גסה שהיא צורך חרישה ורכיבה בכל שעה, שאי אפשר לסמוך על ביאתן מחוצה לארץ, לא גזור בהו, דאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם רוב הציבור יכולין לעמוד בה.
[ב"ק צ"ט ע"ב] א"ר יוחנן טבח אומן שקלקל חייב לשלם והוא דעביד בשכר, כי הא דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר. פירוש (ליס קולה) [תרגום: אין אומרו] יקדים לו דינר דוקא, (ואנמא מענאה אנה אן כאן אומן ליס מן רסמה אכד אל אגרה) [תרגום: אלא עניינו שאם היה אומן שאין דרכו ליטול שכר] אלא עביד בחנם, (פלא יכון חייב אלא אן יקדם לה אלאג'רה או יעלמה אנה מא יעמל מעה אלא באלאג'רה פחיניד ינתקל מן מעלומה ויציר. חייב בכל מאי יפסידה) [תרגום: אינו חייב אא"כ הקדים לו שכר או שיודיע לו שאינו עושה עמו אלא בשכר אזי הוא יוצא מגדרו ונעשה חייב בכל מה שהפסידו]. אבל אומן דעביד בחנם פטור. פירוש ודוקא אומן, אבל הדיוט בין בשכר בין בחנם חייב. כי ההוא גברא דאתא לקמיה דרבי יוחנן. פירוש דהוה עביד בחנם. המראה דינר לשולחני ונמצא רע. פירוש אחרי שאמר כי טוב הוא. תני חדא אומן ה"ז פטור. פירוש שולחני אומן פטור, כגון נבו ואיסור. פירוש שני שולחנין היו באותו הדור בקיאין בכל מטבע. והילכתא המראה דינר לשולחני בין אומן בין הדיוט ואמר טוב ונמצא רע חייב לשלם, אא"כ הוא בקיא במטבעות כנבו ואיסור וטעה בסיכתא חדתי. ואפ"ה חייב לשלם לפנים משורת הדין. ואם נטל שכר אפילו כנבו ואיסור חייב. והילכתא דבכל מידי דיינינן דינא דגרמי כר"מ, דהא רפרם ורב אשי [צ"ח ע"ב] אגבו בדינא דגרמי.
<h2>דף מט.</h2>
[ב"ק ע' ע"א] אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי. פירוש אם יש לראובן אצל שמעון כסף או כלים או בהמה או שאר מטלטלין חוב או הלואה או גזילה או גנבה, והרשה לוי שילך ויוציאם לו ממנו, לא כתבינן הרשאה. שאינה מועלת כלום. דלבטלה היא. דבהרשאה מקנה לו אותה תביעה. וכיון דאינה ברשותו לא מצי לאקנוייה ליה, ולא נוציא בזו הרשאה משמעון כלום. דא"ר יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים וכול'. הקדיש, כל שכן נתן או מכר. ואם נתן אותה תביעה שמעון ללוי, מצי ראובן למיהדר ולמיתבעה משמעון. הילכך לא כתבינן הרשאה לקבל מטלטלין כלל, דהויא (מוקש) [כמקדיש]. איכא דאמרי דהכי אמרי נהרדעי, אם שמעון כופר בתביעת ראובן, לא כתבינן הרשאה ללוי, דמחזי כשקרא, דמה הקנה לו דבר שעדיין לא נראה לו אצלו. אבל אם מודה לו שמעון לראובן וליכא כפירה בינייהו כתבינן הרשאה. דכי אמר רבי יוחנן אינו מקד[י]ש, בגזילה וגניבה, דהתם הוא דבעינן דומיא דביתו, (אם) דגזול לא הוו כעין [ביתו. אבל] מודה בלא טענה, דכיון דידע ראובן דלא כפר ביה שמעון ולא פליג עליה, הו"ל אותה תביעה כברשותו, ומצי לאקנוייה ללוי בהרשאה.
<h2>דף נ:</h2>
[ב"ק ל"ו ע"ב] תנן התם. בפרק החובל [צ' ע"א]. התוקע לחבירו נותן לו סלע וכול'. ראינו כל רבותינו ז"ל שפירשו התוקע לחבירו שצווח באזנו. ואנן קשיא לן, דקתני סתמא התוקע לחבירו. ואם לענין קול באוזן מיירי, דיני הקול באוזן מופלגין. דתניא בתוספת ב"ק דנזיקין פרק חמישי [פ"ו ה"ה], המבעית חבירו פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים, צווח באזנו וחרשו פטור, אחזו באזנו וחרשו חייב. ודסבירא לן התוקע לחבירו, פירוש שדחאו בראשי אצבעותיו שלא במקום מסוכן. וכן משכחת ענין דאמר רבה בס"פ המניח [כ"ו ע"ב], נפל מן הגג ונתקע באשה. ואותה שאמר רמי בר יחזקאל בתחלת פרק כיצד הרגל [י"ח ע"ב], תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם, וכן משכחת לה דלא מחמת הקול נשבר אלא כשצווח התרנגול תקע בו בחוטמו ונשבר, שכן דרך התרנגול כשקורא מנענע ראשו. וי"א התוקע לחבירו, שתקע (בפיו) [כפיו על] עצמו להלעיג על חבירו, כדכתיב [נחום ג'] כל שומעי שמעך תקעו כף עליך וגומר.
[ב"ק ל"ו ע"ב] ההוא גברא דתקע ליה לחבריה שלחה רב טובי בר מתנה קמי רב אסי סלע צורי תנן. פירוש ארבעה זוזין שהן ארבעה דינרים, שהוא שקל הקדש. או סלע מדינה תנן. שהוא חצי זוז. ופשיט ליה דכל סלע ששונין במשנה סלע צורי הוא, דתנן ושנים הראשונים דינרי זהב. ואי ס"ד ששונים סלע מדינה, היה לו לרבי שמעון עוד להוסיף בבא אחת במשנה, לא הספיקו לו חביריו לחלוק עד שנגח שור של יהודה שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום, יהודה לוקח מנה ולוי חצי מנה ושמעון עשרים וחמשה זוזי, וראובן ובעלים נוטלין י"ב זוז וסלע זה, וי"ב וסלע זה. ומהא שמעינן דסלע מדינה חצי זוז הוא, מדלא פליג הכי שמעינן מינה דלא תנו רבנן סלע מדינה אלא סלע צורי. ודחה רב טוביה דמהא ליכא למיפשט, כי רוכלא ליתני וליזיל. פירוש הרוכל כשמחזיר על הבתים מזכיר כל בשמיו. כלומר כי רבי שמעון במקצת הודיע מקצת. ופשט איהו דסלע מדינה תנן מדאמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה. פירוש כגון חמש סלעים של בן ומאה של מוציא ש"ר וחמשים של אונס ומפתה. בכסף צורי. פירוש הכסף צורי הוא זוז [אשר] ארבע ממנו בסלע דאורייתא. ספר אחר, כל כסף האמור בתורה. ושל דבריהם. כגון שארית המתניתין דחבלות וכיוצא בהן. כסף מדינה חייב. וסלע מדינה דהיינו פלגא דזוזא.
[ב"ק צ' ע"א] התוקע לחבירו נותן לו סלע. כבר פרישנה בריש פרק שור שנגח ד' וה' שוורים [ל"ו ע"ב]. [צ' ע"ב] ובעינן האי מנה דתנן משום רבי יוסי הגלילי, מנה צורי הוא ונותן לו מאה סלעים. או דילמא מנה מדינה יהיב ליה, דהויין להו חמשים זוז, דהיינו שמינית. ופשטינן דמנה צורי תנן, ממעשה דההוא גברא דתקע ליה לחבריה אתא לקמיה דרבי יהודה נשיאה אמר ליה הא אנא והא רבי יוסי הגלילי הב ליה מנה צורי.
<h2>דף נג:</h2>
[ב"ק י"ב ע"ב] דייקינן מדקתני נכסים שאין בהן מעילה, ולא קתני נכסי הדיוט, דאלמא מיקדש קדשי, ובעי מאן תנא דסבר דאיכא תורת נזק בקדשים, א"ר יוחנן מתניתין בקדשים קלים, דלית בהו מעילה. דתניא בסיפרא [פ' ויקרא], נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' בשגגה מקדשי י"י, קדשים המיוחדים לשם, יצאו קדשים [קלים] שאינם לשם, ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הם. וכיון דממון בעלים הן אית בהו תורת נזק.
